|
בכל פעם שיש ידיעה על זוג מפורסם שמתגרש, טום קרוז וקייטי הולמס למשל, אני לוקחת את זה מאוד קשה. אני מתחילה לקרוא את כל הידיעות ומנסה לפענח את מה שעומד מאחורי הפרצופים שלהם בתמונות. זה לא נובע ממציצנות או צמאון לרכילות, אלא מתוך נסיון להזדהות עם הכאב שלהם.
בעידן שלנו, מפורסמים הם סוג של מראה חברתית. הם הפנים שלנו, אם נרצה או לא. הדברים הרגשיים והנפשיים הלא פשוטים שהם עוברים, אשר לרוב אנחנו לא באמת קוראים עליהם, כי אנו בעיקר ניזונים מהלכלוך, אלו הדברים שאני מתעסקת בהם. הכאב שהם בוודאי חווים, עליו אני חושבת.
במקרה האחרון, של טום וקייטי, חשבתי המון על הילדים. לא רק על סורי קרוז- המשותפת שלהם, אלא גם על הילדים המאומצים של טום מנישואיו הקודמים לניקול קידמן. בעבר קראתי ידיעות על כך שהם סבלו מהגירושין ושהם בחרו לעבור לגור עם טום וקייטי בשל האהבה שלהם את "אמם החורגת" החדשה. חשבתי הרבה על מה שבטח עובר עליהם בעקבות הגירושים הנוספים.
הילדים האלו, מאומצים, חורגים, או ביולוגיים, מושפעים כל כך מהדרך שבה הוריהם בוחרים ללכת, שזו ממש אחריות הורית היום, ללמוד איך לעשות את זה יותר נכון.
גם להורים החורגים בנישואים פרק ב' וג', יש הרבה אחריות הורית על הילדים החורגים והביולוגיים המשותפים. הדרך שבה הם יבחרו להשפיע, רמת המודעות שבה הם יהיו, יקבעו במידה רבה, אם הילדים האלו ירכשו יותר חוויות טובות או קשות בחייהם.
באופן אישי, אני קיבלתי בשלב מסויים החלטה ללכת לייעוץ רק על הבסיס הזה. הבנתי שלמרות הכלים הטבעיים שהיו ברשותי ( חמלה, אהבת ילדים, אמפתיה) אני לא מצליחה לעשות את זה טוב מספיק. הרגשתי שאני עדיין מערבת המון שיקולים אגואיסטיים, שיכולתי והייתי צריכה להיפטר מהם. אני יכולה להגיד בוודאות, שהרווח בסופו של תהליך, היה כולו שלי.
הסיפורים של ילדים במשפחות מורכבות שונים מבית לבית ומילד אחד לאחיו (בהתאם לאישיות כמובן), אולם אני מאמינה שלהורים יש הרבה יכולת להשפיע לטובה על הסיפורים האלו.
כיצד מרגישים ילדים שחייהם מתחלקים בשני בתים? מה המשמעות של בני הזוג החדשים של ההורים שלהם והאם הם מסוגלים לאהוב אותם? איך זה מרגיש כשנולדים אחים חדשים, שהם לכאורה רק "חצי אחים" ואיך זה מרגיש,כשהילדים פוגשים באחיהם החדשים רק מעט זמן בשבוע? ומה לגבי המשפחה המורחבת יותר? האם אפשר לקרוא לאמא של ה"אמא החורגת" שלי, סבתא?
ומה עם הילדים המשותפים מפרק ב'? כיצד הם מרגישים? מצד אחד הם יודעים שיש להם אחים ואחיות, אבל הם לא נמצאים איתם כל הזמן. הם באים והולכים לפעמים. ואת מי ההורים אוהבים יותר, אותנו או אותם? למי יש להם יותר נאמנות?
נתתי לילדים שאני מכירה לענות בעצמם, ואת הציטוטים הבאתי כאן, כמו שהם. ללא עריכה. ללא גיל ושם. מבלי לסדר שאלה ותשובה. פשוט כשעברתי ככה מאחד לשני, הרגשתי שאני מצליחה קצת להיות בתוך הראש שלהם.
אז הנה, על קצה המזלג, דרך העיניים של ילדים בתוך משפחות מורכבות:
"החיים שלי ממש טובים למרות שלפעמים יש בעיות כשמתגעגעים למישהו והוא לא נמצא בדיוק לידי. אני אוהבת לקבל מתנות כפולות ויש גם עולם יותר רחב ואני מכירה הרבה יותר אנשים בזכות העובדה שהמשפחה שלי מורכבת משני בתים. בסך הכל זה יותר חיובי מאשר שלילי"
"לגבי ההורה החורג אז בהתחלה זה היה קשה כי לא רגילים לעוד חברה אבל אחר כך זה נהיה כל כך כיף ומאוד אוהבים (לפחות במקרה שלי) את בת הזוג. אני יודעת שיש לי תמיד אמא אחת ואבא אחד ולא יהיה לי אבא נוסף או אמא אבל, בכל האגדות תמיד האמא החורגת היא רעה מאוד ומרשעת, אבל אני ידעתי שאבא שלי לא יבחר מכשפה והייתי רגועה"
"ילדים שחיים בשני בתים מרגישים שיש שני צדדים שאיתך בחיים. מרגישים שמנהלים לך את המערכת יום יום- כלומר אצל מי תלון, אצל מי תהיה יותר...ושזה לא תלוי בך, שכאילו מחליטים בשבילך. אתה כל יום מתעורר ושואל: היום אני אצל אבא, לא היום אני אצל אמא וגם אתה כל הזמן מחליף הסעות וזה לא כיף"
"אני אוהב את אחותי החורגת, חסר לי שהיא לא נמצאת כאן כל יום. החדר שלה ריק ואני אוהב לחטט לה בחפצים, כשהיא לא כאן"
"הכי קשה לי זה בבי"ס. אני לא אוהב לדבר על המשפחה של אבא שלי. אני לא אוהב להגיד שהוא התחתן שוב, כי אמא שלי לא התחתנה. בכלל קשה לי. כשאני בא אליו תמיד יש רעש, אחים ובלאגן ואצל אמא שלי שקט. לא כי אני לא אוהב רעש, אלא כי אני לא מצליח לעשות את המעברים"
"אני מתה על האח התינוק החדש שלי. הוא כזה מתוק ואני אוהבת להסתובב איתו בעגלה"
"אבא חורג זה לא כיף כל כך. כי תמיד כשאני איתו אני חושב על אבא שלי"
"אני שמחה בשביל אמא שלי שהיא מאושרת. אני גם שמחה שההורים שלי התגרשו כשהייתי מספיק מבוגרת. דווקא הבנתי למה הם לא רצו להיות ביחד יותר ועדיף שהם לא רבים עכשיו. הבן זוג של אמא שלי מקסים, הוא לעולם לא יחליף את אבא שלי, אבל אני לומדת ממנו הרבה והוא לא מנסה להשתלט לי על החיים. בשנה הבאה אני מתגייסת וזה דווקא כיף לחזור פעם לבית כזה ובית לבית אחר בסופי שבוע"
"בהתחלה כשיצאתי עם אחותי החורגת לבלות וחברים שלי התחילו איתה זה הפריע לי מאוד. חשבתי שאולי אני מאוהב בה. אח"כ הבנתי שזה בסדר להרגיש כך, כי גם אחים ביולוגיים דואגים אחד לשני"
"לי יש שני אחים חורגים גדולים והם תמיד אומרים לי שאני הכי קטנה וחמודה, הנסיכה שלהם. אני אוהבת אותם ומתגעגעת כשהם לא באים הרבה זמן. גם אמא שלי מאוד אוהבת אותם וכשהם מגיעים היא תמיד מכינה לכולם ארוחה גדולה. בחגים אנחנו משפחה ענקית וגם אמא שלהם באה אלינו ואני מאוד אוהבת אותה. עכשיו אמא שלי בהריון ועוד מעט יהיה לי עוד אח קטן ואז אני כבר לא אהיה לבד"
"אמא שלי התחתנה שוב ועכשיו יש לי אח ממנה ומאבא חורג. חבל שאבא שלי לא בא לראות אותי אף פעם כי הוא גר בחו"ל, אבל אמא תמיד אומרת שהוא אוהב אותי. האבא החדש שלי גם אוהב אותי והכי כיף זה שיש לי עכשיו אח בן. למרות שאני מבוגרת ממנו בשמונה שנים, אנחנו משחקים הרבה יחד".
|
