|
|
|
מערכת יחסים: חופש או עבדות?
אחד הדברים שמעכבים אותנו בחיים זה שלפעמים אנחנו מחליפים רגש ברגש, ומחזיקים באמונה מגבילה המפריעה לנו בדרך למטרה. אחת המתאמנות שלי למציאת זוגיות סיפרה לי שאין דבר שיותר חשוב לה מאשר החופש שלה.שאלתי אותה למה היא קוראת חופש, והיא אמרה שהיא הכי אוהבת לצאת לטיולים מאורגנים בחו"ל. אז שאלתי אותה: "ואיך טיולים קשורים לזוגיות?" היא אמרה לי שבן זוג עלול להגביל אותה ואת הרצון שלה לטייל."ולאיפה את הכי אוהבת לטייל?" מממ..אני אוהבת לטייל למקומות הזויים רחוקים, לא-מתויירים..." ובעודה מספרת לי את זה, פתאום היא קלטה שבן-זוג זה המצרך הכי מבוקש והכי רצוי כשאת רוצה לטייל למקומות מסוכנים..ופתאום המשוואה שהייתה לה בראש, זוגיות = אובדן החופש, נשברה!...פתאום היא הבינה שבן-זוג קבוע, יכול לאפשר לה המון חופש ושקט נפשי כשהיא מטיילת במקומות מיוחדים בעולם.
אימון אישי, מתמקד בנקודות העיוורון בחיים. במקרה הזה, היא גילתה שחופש זה דבר שמאוד חשוב לה, ושהיא כן רוצה זוגיות, בתנאי שיהיה בה הרבה חופש. החופש לטייל בעולם.ומה שאנחנו מתקשים לראות, בנושא הזה של זוגיות, זה שכמו שאנחנו מתנהגים לחברים, למשפחה, ללקוחות, למעסיקים, זה איך שאנחנו מתנהגים. אין אדם שבתחום אחד הוא מקסים ובמקום אחר הוא מפלצת.
ובכל שנה, אנחנו יושבים בליל הסדר ושואלים את עצמנו: "מחירות לעבדות. זה כדאי בכלל ?!..."
מצד שני, אם כלום לא השתנה בנושא הזוגיות, זה באמת עצוב מאוד, כי שוב בא חג הפסח ומזכיר לנו שהחיים פסחו עלינו.כאילו אנחנו לא יודעים, שאלוהים פסח עלינו. אבל האמת היא, שלמזלנו. כי זה לא סתם שאנחנו פנויים ברגע הזה. מי שפנוי, זה אדם שהקריירה, לימודים, טיולים והגשמה עצמית, היו יותר חשובים לו מאשר להפוך לשניים. ועוד משהו משמח: מי שפסחו עליו, יכול בקלות יחסית, לשנות את חייו. אתם לא חתמתם על שום כתובה של תכונה או אופי.גם לא על הדברים שירשתם מההורים.
מה תפקידה של המשפחה בעניין הזוגיות?
עברה שנה, סדר פסח מתקרב, ואנחנו לא הצלחנו לייצר קשר משמעותי, לא הצלחנו להביא הביתה מישהו או מישהי להתגאות בהם וזה הכי כואב מול המשפחה. בנוסף למשפחות, מה לעשות, יש תכונה כזו שהיא ההיפך מההעצמה. (תראו לי משפחה מעצימה ואני חותמת לכם שהם למדו משהו, הם עבדו בשביל להשתנות. ואם זה בא להם באופן טבעי, אני רוצה את זה גם!). כל שנה, אבא ואימא "ישמחו" להזכיר לנו מה המצב, וחשוב לזכור, שזה לא מרוע, זה רק מרוב דאגה. כולנו חיים בקהילה, חוץ ממי שגר במערה על הר גבוה, ומי שמחליט להקים משפחה, נענה לא רק לקריאה הגנטית, אלא גם לחוקי החברה. החברה דורשת מאתנו להיות כמו כולם, והקמת משפחה זה אחד מתווי התקן כדי להתקבל בקהילת בני האדם. בייחוד במדינה הרדופה שלנו. ואין גבול לחוצפה שבה כל אדם מרשה לעצמו לשאול אתכם מה קורה אתכם ומתי כבר אתם גם.
הפתרון: כדי לצאת מעבדות לחירות ולמצוא זוגיות, אנחנו חייבים להפנים שזה תלוי רק בנו.
כמו שכל עצמאי שלא מכניס מספיק, יגיד לכם שזה המצב הפוליטי, הטמפרטורות, התקופה, הילדה של הלקוחה שחולה ואתם תשאלו אותו "אז איך שזה שההיא, מאותו התחום בדיוק כמו שלך, קנתה השבוע עוד מנייה?"... ואם זה כן תלוי בנו, מי שאין לו זוגיות, לא רוצה.או רוצה אבל מפחד.
בחיים יש רק 2 אופציות: תוצאות או תירוצים.
אז הצעד הראשון הוא להחליט מה רוצים. איזו זוגיות אנחנו רוצים? עם איזה ערכים?
אז מה רוצים ואיך מגיעים? הצעד הראשון אחריי שהחלטנו מה אנחנו רוצים, זה להציב מטרה מדויקת. מה המטרה שלך? חבר | חברה, בעל | אישה או ילדים? המטרה מכתיבה את האמצעים.
אם אני שואלת מישהו באימון אישי, מה אתה רוצה? והוא אומר לי "להיות יותר רגוע", זו מטרה שאני לא יכולה לעבוד אתה. כי להיות יותר רגוע זה ערך מופשט ונזיל ולא דבר מדיד.ולכן במקרה כזה אני אשאל: מה גורם לך להיות רגוע יותר? ועל מה שנותן לו שלווה, נתמקד.אחריי שהצבנו את המטרה הוא יכתוב מה הוא ירגיש כשהוא ישיג אותה. הרגשות שאנחנו מחברים למטרות שלנו, זה מה שגורם להן להתגשם.האם אנחנו שם בשיא ההתלהבות? האם המטרה הזו משמחת אותי? כי בלי תשוקה, אין התקדמות. וזוגיות, זו עבודה. הרבה עבודה. אז אחרי שנבין שיש לנו תשוקה עזה להגשים את המטרה,נקבע תאריך ביומן. כי כמו בהקמה של מיזם, כמו ברצון להמשיך בטיולים מסביב לעולם, כמו בכל דבר שאנחנו עושים, התגשמות המטרה בתאריך שקבענו,זה דבר שבהחלט תלוי בנו. ורק אחרי שקבענו תאריך ביומן להשגת המטרה,נכתוב תכנית פעולה: איך נשיג את המטרה? עצם קביעת המטרה, התאריך ותכנית הפעולה איך נשיג את המטרה, גורמים למוח שלנו להתגייס ולהתכוון בשביל להגשים את היעד.
למה אנשים לא מציבים לעצמם מטרות?
כי בטעות הם חושבים שזה עובד הפוך בחיים: קודם כל משהו יקרה, ואז אני אגיב.
אבל האמת היא שזה לא עובד ככה. בואו נצא לדקה של דמיון מודרך. תזכרו בכל דבר שאי-פעם רציתם להשיג: לרזות, מקצוע חדש, יחסים. כל דבר שאי פעם רצית, התחיל בתשוקה. אחרי שלב ההשתוקקות, יש הרבה דמיונות על הרגע המיוחל של ההגשמה. הנה אני עולה על במת מסיימי תואר שלישי ולוקחת את התעודה,הנה התעודה תלויה על הקיר בעסק החדש שלי וכו'. כדי שחלומות יהפכו למציאות, צריך לפעול, ואחד האתגרים שלנו בחיים, זה לקחת החלטה ולהמשיך לפעול גם כשהדרך נהיית קשה. הרבה אנשים שאני מכירה ,לוקחים החלטות בלילה ובבוקר שוכחים מהן...והסיבה קשורה בהגדרת המטרה. מטרה שלא מרגשת אותי, לא תצליח לגייס אותי לאורך זמן. שינוי דורש מאמץ. זה לא קל לשנות דברים בחיים. נסו לשנות פעם הרגל אחד, כמו ללכת בצד השני של המדרכה כשאתם יוצאים מהבית לעבודה. תנסו להיכנס מרחוב שונה עם הרכב, כשאתם נוסעים לבקר את ההורים. לכל שינוי כזה, המוח מתנגד ואפשר ממש להרגיש את זה בגוף!
אותו הדבר קורה גם עם שינויים קטנים הרבה יותר. כמו לסרק את השיער ביד השנייה שלנו. רק המחשבה על לעשות את זה, מעוררת בנו התנגדות. למרות שאנחנו יודעים שאם נסרק את השיער ביד השנייה, נלמד את המוח שלנו מיומנות חדשה לגמרי. ועדיין, אנחנו נרגיש איך המוח שלנו מתנגד לשינוי. המוח ישאל "למה?" כדאי לדעת, שהמוח שואל "למה?" על כל רעיון חדש. למה לי ללכת לסדנה וללמוד איך להכיר נשים? הרי אני אלוף בזה. מאסטר בהתחלות. מעולה. אז יש לך מישהי קבועה?ה ם מכל אלפי הפעמים שבהן הכרת נשים, הצלחת לייצר קשר אמיתי? רוב האנשים יעדיפו לפתוח כרטיס באתר הכרויות מאשר להשקיע זמן וכסף וללמוד בצורה רצינית מה עושה את זה לנשים ואיפה הם טעו בכל אותן פניות שהם פנו בעבר.זה קורה משום שאנחנו נוטים לרכוש "פלסטרים לנשמה",יותר מאשר להסתכל בכאבים העמוקים ולפתור אותם. למה אנשים תמיד מחפשים קיצורי דרך? כל מבוגר, היה פעם ילד. וילד, שנפל הרבה, והיה נפצע בנפילות ממקומות גבוהים, זוכר את המאבקים עם אימא שלו, שרוצה לחטא את הפצע. בטח גם אימא שלך, הייתה מזהירה אותך: "שלא יזדהם!" אבל מכיוון שזיהום זה לא דבר שילדים באמת מכירים, כי שום אימא לא תיתן להם להגיע לזה, האיום בזיהום, לא ממש משפיע על הילד. ומה שהרבה יותר מפחיד אותנו כילדים שנפצעו, זה היוד. כל הילדים לא יודעים איך פצע שהזדהם מרגיש, אבל ילדים יודעים בוודאות, שיוד זה דבר שורף מאוד.
לסיכום: אף אחד לא פסח עלינו, זה אנחנו שפוסחים על עצמנו.או לא ממש רוצים. מי שרוצה, לומד ומתקדם, משתנה ומבין. מי שרוצה, משקיע מאמצים, זמן וכסף. בכל שיחה לפני תחילת תהליך האימון, שואלים אותי:"ואם אני לא אשנה כלום, האם את בטוחה שזה לא ישתנה מעצמו?" אז בוודאי שניסים קורים.ובייחוד בחגים. אבל בחייאת, לפחות תבקשו משאלה!
|
|
