|
|
|
בטי דרייפר, אשתו לשעבר של דון דרייפר, נאלצת לעלות לדירתם של דון ושל אשתו החדשה והצעירה של דון כדי לאסוף את הילדים. היא מביטה ומבחינה במקרה, דרך חריץ חלון חדר השינה, בגופה המושלם של מייגן, האישה החדשה, שבדיוק מתלבשת. זאת אחת החוויות המעצבנות ומעוררות הקנאה החזקות ביותר שהיא חווה מאז הגירושין. בתגובה, היא לא מתאפקת, מספרת לבתה סאלי כמה פרטים פיקנטיים על עברו של אביה וגורמת לסכסוך רב משתתפים, בביתו החדש של דון ולמריבות עזות בין הזוג החדש. בכל הזמן הזה, עומדת סאלי מחוץ לדלת הסגורה, עוקבת אחרי כל המריבות, ומקשיבה.
מזהים את הסצנה? היא לקוחה מהעונה החמישית והאחרונה של הסדרה המצטיינת ״מדמן״.
כבר שלוש שנים, מאז שהבנתי שיש צורך עצום לקדם שיח פתוח על ״הורות חורגת״, המשמעויות שלה ולמה היא כל כך מסובכת ומאותגרת מבחינה פסיכולוגית, שאני מנסה לקדם את הנושא. שלוש שנים שבהן אני כותבת גם על עצמי, גם על האנשים המגיעים אליי לייעוץ וגם על הנושא עצמו. אחרי שפרסמתי את אחד המאמרים הראשונים שלי קיבלתי תגובה עקיפה מאם גרושה שטענה, שזה דבר נורא לקרוא לחברה ״המחרידה״ של בעלה ״אם חורגת״. וכי היא שונאת את עצם המחשבה על כך.
באחת הפעמים שבהן פניתי למישהי בכירה ואוטוריטה בתחום ההורות, באחד ממרכזי ההורים הגדולים בארץ, בניסיון לקדם את הנושא קיבלתי את התשובה הבאה: ״זה נושא מאוד חשוב ואני לא מזלזלת בו, אבל הוא עדיין שוליים וקשה לנו להתעסק בשוליים״
שוליים? מה רע להתעסק בשוליים? כמה גירושים יש בארץ? כמה נישואים מחדש? כמה ילדים מגיעים ממשפחות מורכבות לבתי הספר? האומנם אלה שוליים?
קצת סטטיסטיקה. אחוז הגירושין בישראל היום עומד על 26% ( מקום 27 בעולם). ארגון ״משפחה חדשה״, פרסם כי בישראל אחוז הגברים הגרושים הנישאים בשנית עומד על 9.3% ואילו נשים 7.7%.
אולם, צריך לזכור כי מדובר רק באחוזים של זוגות המתחתנים שוב ולא בכלל הזוגות המקימים משפחות שניות ללא חוזי נישואין. בכלל, אחד הנתונים המעניינים היום הוא שיעור הגירושין המתמעטים. אך הסיבה לכך היא דווקא ירידה דראסטית במספר הנישואין הנעשים ע״י הרבנות ושירותי המדינה.
"לכן אם נתבונן סביבנו, נגלה יותר ויותר זוגות חדשים של גרוש/ אלמן ורווקה, גרושה/אלמנה ורווק או שני גרושים/ אלמנים", נכתב במדריך לזוגיות של ארגון משפחה חדשה, "אלה נקראות ״משפחות מורכבות״ והן יותר נפוצות ולכן נחשבות למוזרות פחות בקרב החברה הכללית״
אני מאמינה שהעיסוק בסוגיית ההורות החורגת הוא חשוב ויש לו צורך עצום, העניין הוא שהוא מאוד כואב כי הוא נוגע בכל התחומים והנושאים הכי כואבים ורגישים לכולנו. הוא קשור חזק לקנאה, הוא קשור לפצעי הגירושין, הוא קשור לתחרות, הוא קשור להזנחה, הוא קשור להבדל בין ביולוגי לבין לא ביולוגי, שמייצר שאלות רבות וקשות.
הוא קשור לגילוי עריות, הוא קשור להבדל בין גברים ונשים, הוא קשור למיתולוגיה והוא קשור להיסטוריה. בקיצור, לא נושא פשוט.
בהקדמה לספר "STEP-PARENTING" , מקבץ מאמרים בנושא הורות חורגת, שיצא בשנת 2001 באמריקה,כותבים העורכים, כי בתקופה שבה מורים לא מפסיקים לדווח כי חצי מהילדים בכיתותיהם מגיעים ממשפחות מורכבות, האתגרים הפסיכולוגיים הייחודיים של ״הורות חורגת״, מעולם לא היוו צורך כה הכרחי לחקירה, כמו היום.
אז נכון אנחנו לא אמריקה, שבה אחוז המשפחות שבהן מתקיימים נישואין שניים, הוא מהגבוהים בעולם ועומד על 20%, וטוב שכך. אבל העיסוק בסוגיה לא מגדיל את אחוזי הגירושין בארץ. העיסוק בסוגיה חשוב, על מנת לתת מענה לבעיות משברים וקונפליקטים רבים שבהם נמצאות המשפחות הללו.
אתגרים מורכבים ביותר עומדים בפני אבות חורגים בקשר עם הילדים, אתגרים לא פחות מורכבים עומדים בפני האימהות החורגות, (וזאת למרות שברוב המקרים הנשים פוגשות פחות בילדים מפרק א׳, אשר לרוב, נשארים בחזקת האם).
אתגרים מורכבים לא פחות להתמודדות, עומדים בפני הילדים: בני זוג חדשים להוריהם, אחים חדשים (אחים? מותר לקרוא להם כאלה? מי מרשה? אמא? אבא? אחד מרשה ואחד לא?)
והאם נדמה לנו שלתופעות האלו אין השלכות בבתי הספר, על החינוך, בחוסר הריכוז והבעיות ההתנהגותיות של הילדים? תשאלו את המורים והעובדים הסוציאליים ותגלו את התשובה
האם התופעה החדשה והמתעצמת של נשים רווקות שמתחתנות עם גרושים עם ילדים לא מהווה אתגרים עצומים? ועוד בתקופה שבה אבות יותר מעורבים מאי פעם ויותר אבות מעוניינים בהסדרי ראייה שווים?
אתגרי זהות?אתגרי זוגיות ייחודיים? אתגרים בהורות, הן החורגת והן הביולוגית?
( תשאלו את אסתי גינזבורג, מרינה קבישר, דנה פרימן, ועוד כמה מאות פחות מוכרות ומפורסמות)
אז עד כמה אנחנו מוכנים להמשיך לפחד לגעת ולחשוף נושאים, שעצם הדיבור עליהם יכול כבר לעשות שינוי לטובה? לתת תחושת הכרה, הזדהות והבנה, שיש מי שחושב על הדברים האלו?
ואם תרשו לי, כמה מילים על הפחדים מלגעת בנושאים המורכבים שמאחוריהם מסתתרים פצעים וכאב.
צריך להבין שעצם הנגיעה בפצע רק מרפאת אותו ואילו ההזנחה שלו, אולי לא מכאיבה בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך, בטוח שאפילו יותר.
לכן, לכל מי שחושש שעצם העיסוק בתופעת ״ההורות החורגת״ של השנים האחרונות, יציף מיד את כל הזיכרונות הכואבים והצרובים שיש לנו מסיפורים כמו ״סינדרלה״, ״שלגיה״, ״הנזל וגרטל״, סיפור ״אלקטרה״ המיתולוגי וכדומה, חייב לדעת, שכיום אין לנו מנוס.
אין לנו מנוס אלא לשכתב את כל הסיפורים האלו מחדש ולצקת לתוכם תכנים בריאים יותר, חיוביים יותר, שיעזרו לנו גם בעתיד להבין טוב יותר את התקופה שבה אנו חיים היום.
|
|
