|
|
|
סיפור אהבה מקסים
היה זה בוקר עמוס מאד בחדר המיון של בית חולים מקומי, בשעה תשע ורבע, איש זקן, בשנות השבעים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע באצבעו שנחבשה שם יום קודם לכן. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה תשע וחצי.
התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב ויחכה, מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה .
ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו , מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי . הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה . הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע . תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו, " לאן הוא ממהר , האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא?" האיש ענה לי "לא, איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סיעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר".
שאלתי את האיש מה מחלת אשתו ? והוא ענה כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת "האלצהיימר".
בתום הטיפול שאלתי את האיש , האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת ? והוא ענה לי " לא , היא לא תדאג , היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים".
התפלאתי מאד ושאלתי אותו , ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה ?
האיש הזקן חייך , הניח ידו על ידי ואמר "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא היתה" .
והוא יצא מהמרפאה לדרכו.
בשמעי את דבריו, התרגשתי כל כך, ואמרתי לעצמי , " זו היא אהבה שאני רוצה בחיי".
אהבת אמת. לא פיזית, לא רומנטית. אהבת אמת היא לקבל את השני בכל, במה שהיה, במה שהוא כיום ובמה שיהיה בעתיד. אושרם של אנשים אינו בהכרח בדברים הטובים שיש להם מכל דבר, אלא בלעשות את הטוב בכל דבר המגיע אליהם.
סיפור אהבה מקסים שקיבלנו במייל, קראנו, אהבנו, תהנו גם אתם.
ג'והן התרומם ממושב קרון הרכבת עוד לפני שזו הגיעה לתחנה. הוא יישר את מדיו והחליק עליהם בידו, רוצה להיראות במיטבו. כשהרכבת עצרה, הוא נחפז יחד עם עשרות האנשים שנפלטו לרציף תחנת גרנד סנטרל ביו יורק, כשעיניו תרות מסביב אחר בחורה האוחזת בידה שושנה אדומה. בחורה שאת פניה לא הכיר, אך את לבה ידע בעל פה..
העניין שלו בה החל כשנה וחצי לפני כן, בספריה עירונית בפלורידה. ספר שהוריד מאחד המדפים שבה את לבו, הקסימו והסעירו - ולא בגלל המילים המודפסות בו.. אלא בגלל המילים והמשפטים שנרשמו בשוליים, בעפרון דק, בין דפיו. הוא מצא את עצמו שוקע אל בין השורות. כתב היד הרך והעגול שיקף נפש עדינה ופיוטית, מתחבטת בהרהורים עמוקים, והמילים הצביעו על אישיות ותובנה מיוחדת של הכותבת. הוא חיפש בשקיקה בעמוד הראשון האם כתוב השם של בעלת הספר, ואכן, באותו כתב מעוגל ומעוצב היה כתוב "מיס הוליס מיינל".
בהשקעה של הרבה זמן ומאמצים הוא הצליח להתחקות על עקבותיה של הוליס. היא עברה להתגורר בניו יורק. הוא כתב לה מכתב בו הציג את עצמו, והזמין אותה להתכתב עמו. ימים מספר לאחר מכן קיבל ג'והן צו קריאה לחיל הנחתים, הוא גוייס ונשלח לשרת באירופה של מלחמת העולם השניה. במשך השנה וחצי של השירות, היו מכתביה של הוליס כמו צינור של חמצן עבורו והוא חי ממכתב למכתב. כשלא קרא, כתב. וככה, למדו השניים להכיר זה את נפשה של זו לפני ולפנים. כל מכתב היה כזרע שנפל על קרקע פוריה, ניצנים החלו ללבלב וסיפור אהבה גדול נרקם ביניהם.
ג'והן ביקש מהוליס לשלוח לו תמונה, והיא סירבה. היא אמרה לו שאם הם באמת אוהבים אתד את השני, אז המראה הוא בכלל לא חשוב. כשהגיע סוף סוף זמנו לשוב חזרה מאירופה הביתה, הם קבעו את הפגישה הראשונה שלהם: 7:00 בערב, תחנת גרנד סנטרל בניו יורק. "אתה תכיר אותי לפי השושנה האדומה שאענוד על דש בגדי" אמרה לו הוליס.
והרגע אכן הגיע. 7:00 בערב, ג'והן בתחנה, מסתכל מסביב, מחפש בחורה עם שושנה אדומה בדש בגדה. בחורה שאת פניה לא הכיר, אך לבה היה כספר הפתוח בפניו, הספר המרתק ביותר שקרא בימי חייו. מכאן והלאה אני נותנת את רשות הסיפור לג'והן עצמו: אשה צעירה באה לעברי. גזרתה ארוכה ודקיקה. שערה הבלונדיני צנח תלתלים תלתלים על כתפיה. עיניה היו כחולות כמו פרחים. שפתיה וסנטרה מזדקרים בנחישות מעודנת, ובחליפתה הירוקה היא נראתה כמו האביב בשיא פריחתו. התחלתי מתקדם אליה, לא שם לב בכלל שהיא איננה עונדת שושנה אדומה על דש חליפתה. כשהתקרבתי אליה נדמה היה לי שהבחנתי בצל צילו של חיוך פרובוקטיבי בזוויות פיה. "הולך בכיוון אלי, מלח??" מילמלה כלפיי. בדחף כמעט לא בר שליטה נתתי צעד אחד נוסף לעברה, ואז, באותו רגע בדיוק, ראיתי את הוליס. היא עמדה בקו ישר מאחורי הבחורה המדהימה. היא נראתה אשה בערך בשנות הארבעים לחייה, שערה מאפיר ותקוע מתחת לכובע מרופט. היא היתה הרבה יותר מסתם שמנה, ממש ענקית, וקרסוליה העבים היו נתונים בתוך נעלי גולדה שטוחות עקב וחסרות חן. הבחורה בחליפה הירוקה התרחקה מהמקום בצעדי ענק. אני הרגשתי כאילו נחציתי לשניים, כל כך עז היה רצוני ללכת בעקבותיה. ויחד עם זאת, כל כך היתה עמוקה ערגתי לנפש בה התאהבתי, לאשה שרוחה ליוותה אותי וחיזקה אותי לאורך כל המלחמה. והנה שם היא עמדה. פני הירח החיוורות שלה נראו טובות לב ומבינות, עיניה האפורות היו חמימות והקמטים מסביבן הוסיפו לה נופך נעים. לא הססתי לשניה אחת! אצבעותיי לפתו בחוזקה את הספר הכחול הקטן והמשומש שהיה אמור להיות הסימן לפיו היא תכיר אותי. אולי לא יהיה כאן רומן גדול, חשבתי, אבל תהיה כאן חברות נפלאה, אולי אפילו טובה יותר מסיפור אהבה, חברות שאני אדע להוקיר ולהעריך. זקפתי את כתפיי, נמתחתי, הצדעתי בפני האשה, והגשתי לה את הספר הכחול, וכל זאת למרות שכמעט נחנקתי מגוש של מרירות ואכזבה שהחליק במורד גרוני.
"אני לוטטנט ג'והן בלאנשארד" הצגתי את עצמי רשמית, "ואת בטח העלמה הוליס מיינל. אני כל כך שמח שיכולת לפגוש אותי. האם תרשי לי להזמין אותך לארוחת ערב?" פניה זרחו בחיוך רחב. "אין לי מושג מה הולך כאן, חיילצ'יק שלי" היא אמרה בקריצה ממזרית, "אבל הבחורה הצעירה שהיתה כאן לפני כמה דקות, זו עם החליפה הירוקה, ביקשה ממני לענוד את השושנה הזאת על דש בגדי. היא אמרה שאם במקרה תזמין אותי לארוחת ערב, להגיד לך שהיא מחכה לך במסעדה הגדולה מעבר לכביש. היא אמרה שזה איזה מין סוג של מבחן, תהרוג אותי אם אני מבינה מה קורה כאן..".
סם האהבה / דורית קבע
כשגדלתי תמיד אמרו לי שסמים הם רעים, לא בריאים, מסוכנים, לא חוקיים.
אבל ככל שאתה גדל, אתה מבין שאהבה היא הסם הכי מסוכן.
באהבה ה״היי״ הוא מהיר ומטורף, אך כשנופלים הכאב הכי חזק.
באהבה ההתמכרות חזקה, ואתה מאבד שליטה על עצמך.
זה הסם שכולם רוצים אך פוחדים להשתמש בו.
את מחייכת ללא סיבה, את מאושרת ללא שליטה.
יש לך צבע בפנים, וסיבה לקום בבוקר.
את מחכה להשתמש בו שוב, להרגיש, להתמכר, לראות.
אהבה זה הסם החוקי הכי מסוכן שיש.
והיו רגעים שחשבתי שצריך להוציא גם אותו מהחוק.
אבל כול מה שאני צריכה זה מבט אחד שלו, חיוך אחד ממנו, מגע, נשיקה וההתמכרות שלי שוב מתחילה.
אני אתמכר לשפתיים האלו שלו.
אני אתמכר לחיוך השובב שעל פניו.
אני אתמכר למגע המטריף של הידיים הרכות שלו.
אני אתמכר לעיניים הגדולות והחומות שלוו.
אבל הכי חשוב, אני אתמכר לנשמה הקורנת שיוצאת ממנו.
ואני מוכנה להתמכר לסם הזה בשנייה.
אהבה זה הסם הכי מסוכן היום על כדור הארץ, והסם היחיד שכולם מחפשים ומעטים מוצאים.
חלק נופלים על סחורה פגומה, על סטלה לא טובה, או פשוט זיוף.
אז אני מחכה שוב ל״היי״ האיכותי הבא, כי יש לי תחושה שהפעם זה יהיה לתקופה ארוכה....
מהי אהבה ?
משהו נחמד שקיבלנו במייל...(קרדיט לכותב האלמוני)
קבוצת חוקרים הציגה שאלה בפני ילדים בגילאי 8-4 שנים. השאלה הייתה "מה זאת אהבה",
התשובות שהתקבלו היו הרבה יותר מרחיבות ומעמיקות מאשר אפשר היה לצפות מילדים בגילאים הללו.
האהבה היא:
-
האהבה היא התחושה הראשונה שמרגישים לפני שמתחילים הדברים הרעים.
-
כאשר אצל סבתא שלי החלו הסימנים הראשונים של ארטריטיס, היא לא יכלה למרוח לק באצבעות הרגליים שלה, לכן סבא שלי מרח לה לק באצבעות, אפילו שגם לו אחר-כך התחילו סימנים של ארטריטיס בידיים שלו. זוהי אהבה.
-
כאשר מישהו אוהב אותך, הדרך בה הוא קורא בשמך היא שונה.אתה יודע כי שמך בטוח בפה שלו.
-
אהבה זה כאשר בחורה מתיזה על עצמה בושם ובחור מתיז על עצמו אפטר-שייב,הם יוצאים ביחד ומריחים זה את זו.
-
אהבה זה כשאתה אוכל עם חבר ונותן לו את רוב הטוגנים ,בלי שאתה מבקש את שלו בתמורה.
-
אהבה זה שכאשר החבר שלך עשה שטות שהזיקה לך, אתה מאוד כועס עליו,אבל אתה לא צועק, כי אתה יודע שזה עלול לפגוע ברגשות שלו.
-
פעם אחת אחותי הגדולה חלתה, וכל הגוף שלה התמלא בפריחה, והחבר שלה היה מבקר אותה כל יום. הוא לא חשש מזה שהוא עלול להידבק, והוא ליטף בלילות את הראש שלה עד שהיא הייתה נרדמת, ואז הוא היה חוזר הביתה. זוהי אהבה.
-
אהבה זה מה שגורם לך לחייך אפילו שאתה עייף.
-
אהבה זה כאשר אימא שלי מכינה קפה לאבא שלי, אבל לפני שהיא מגישה לו,היא טועמת קצת כדי לבדוק שהקפה טעים.
-
אהבה זה כאשר אתה כל הזמן מנשק, ואפילו כשאתה מתעייף, אתה רוצה להישאר ביחד,לכן אתם מתחילים לדבר.
-
אהבה זה כאשר סיפרת לחבר שלך משהו לא טוב על עצמך, ואז אתה פוחד שהוא לא יאהב אותך יותר, ופתאום אתה מגלה שלא רק שהוא לא הפסיק לאהוב אותך,אלא שאפילו הוא אוהב אותך יותר!
-
אהבה זה כאשר את אומרת לבחור שאת אוהבת את החולצה שלו,והוא מתחיל ללבוש אותה כל יום.
-
אהבה זה כמו זוג קשישים נחמדים, שהם עדיין ממשיכים להיות חברים טובים,למרות שהם ביחד כבר שנים רבות
-
כאשר הייתי צריכה לבצע את רסיטל הפסנתר הראשון שלי, הייתי מאוד נפחדת ומבוהלת והסתכלתי מסביב בכל הקהל, עד שראיתי את אבא שלי מנופך את היד לעברי ומחייך אלי. הוא היה היחיד בקהל שעשה זאת, ואז נרגעתי.
-
אימא שלי אוהבת אותי הכי הרבה. לפני שאני הולך לישון, היא מכסה אותי באלף נשיקות. אף אחד לא מנשק אותי כל-כך הרבה כמוה.
-
אהבה זה כאשר אימא שלי נותנת לאבא שלי את מנת העוף הכי גדולה.
-
אהבה זה כאשר אימא שלי רואה את אבא שלי כולו מזיע ומדיף ריח, ולמרות זאת היא אומרת לו שהוא הכי-הכי חתיך, אפילו יותר מאשר רוברט רדפורד.
-
אהבה זה כאשר הכלבלב שלי מלקק לי את הפנים, למרות שהשארתי אותו לבד כל היום.
-
אני יודעת שאחותי הגדולה מאוד אוהבת אותי, כי היא נותנת לי את הבגדים שהיא לא משתמשת, ואז היא צריכה ללכת לקנות לעצמה בגדים חדשים
אסור לומר ככה סתם "אני אוהב אותך" כאשר לא מתכוונים לזה, אבל אם באמת אוהבים מישהו צריך לומר לו, כי אולי הוא שכח.
אהבה עיוורת
מספרים, שפעם אחת, במקום כלשהו על פני האדמה, התאספו כל הרגשות והתכונות האישיות של בני האדם.היה להם קצת משעמם ולכן שיגעון הציע: "בוא נשחק מחבואים!".
הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא ידעה להתאפק שאלה:
"מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?"
השיגעון הסביר: "אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון ,
אתם תתחבאו וכאשר אגמור לספור , אחפש אתכם".
ההתלהבות רקדה עם האופוריה , השמחה קפצה כל כך גבוה
שזה שכנע אפילו את הספק וגם את האדישות.
אך לא כולם הסכימו להשתתף:
האמת העדיפה שלא להסתתר , שהרי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה ,
הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש (מה שהפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה).
אחת... …שתיים... …שלוש... החל לספור השיגעון.
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות
היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה,
הקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה,
אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט ולא יכלה להסתתר
כיוון שכל מקום נראה לה נפלא בשביל אחת מחברותיה ולכן ויתרה עליו.
"חור בגזע עץ? מושלם בשביל הצניעות! מאחורי כנפי פרפר? מושלם בשביל החושניות!" וכך הלאה.
בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש , והאהבה בתוך שיח שושנים.
"...מיליון!" סיים השיגעון לספור והחל בחיפושים.
ראשונה נמצאה העצלנות - רק שלושה צעדים משם.
אח"כ מצא את הספק: יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר.
אח"כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש.
פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום.
השיגעון חיפש מתחת לכל אבן, מאחורי כל עץ, בפסגות ההרים…
וכשעמד להתייאש ראה שיח ורדים והחל לחפש בין ענפיו.
פתאום נשמעה צעקת כאב: הקוצים פצעו את האהבה.
השיגעון לא ידע מה לעשות בכדי להתנצל: בכה , התחנן , ואפילו הבטיח להתלוות אליה לכל מקום.
ומאז אותו יום - האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה…
לקנות אהבה
נכנסתי לסופר לקחתי לי עגלה גדולה,
וחיפשתי את "אהבה" האהבה שלי.
בין שלל המדפים איתרתי את "מחלקת האהבה".
המדפים היו עמוסים באהבה...
במדף הראשון הבחנתי ב "אהבה ראשונה" .
חשבתי לעצמי, שזה לא מתאים, כי כבר טעמתי את טעמה.
בהמשך הבחנתי ב"אהבה גנובה" וב "אהבה אסורה" אבל המחיר...
יקר מידי, אמרתי לעצמי.
במחלקת ה"מבצעים".. ראיתי את "אהבה נכזבת".
המדפים נראו לי מלאים מידי, חשבתי לעצמי שהיא כנראה לא ממש טעימה.
לא התייאשתי והמשכתי לחפש. את "אהבה". בטעם שלי.
לרגע נראה היה, כמו שמצאתי.
בזוית העין הבחנתי ב"אהבה כנה". "אהבת אמת".
לקחתי אותן ושמתי פניי מחויכת לקופה.
כשהגעתי לקופה ורציתי לשלם.
הקופאית העיפה בי מבט הזוי, ואמרה, "האהבות שלקחת, פג תוקפם....
כבר כמעט ולא מייצרים אותן
:)
"לכל סיר יש מכסה" מאת רבקה פועל
מי שאמר "לכול סיר יש מכסה"
היה בטח סיר מאוד לא מנוסה
אני, אפשר לומר, סיר די מיומן,
מנסה "להתכסות" כבר יותר מידי זמן
מכסים מקצות כול העולם פגשתי
אבל את המכסה שלי, משום מה לא מצאתי
בכול פעם שהכרתי מכסה חדש,
התברר לי שהוא מאוד משומש
שהוא לא מוכן להסתפק רק בסיר
ושהוא מכסה עוד עשרות סירים בעיר
או מכירה בפאב מכסה ממש מדליק
מעוצב לתפארת , נקי ומבריק
מנסה עליו את מיטב התכסיסים
לבסוף מסתבר שהוא אוהב מכסים!
ואם כבר הכרתי מכסה ממש נחמד
שהתכסיתי בו יותר מלילה אחד,
פתאום הוא מספר לי שהוא בעצם תפוס
שהוא נשוי לסיר לחץ, שהוא ממש הרוס
כי הוא אוהב אותי, אבל מה לעשות
את הסיר שבבית הוא ימשיך לכסות
וכשסוף סוף מצאתי לי מכסה ואהבה
הוא חובש לי כיפה וחוזר בתשובה
וכאילו שמשימת החיפוש לא הייתה מספיק קשה
נוספה לסירים פתאום צרה חדשה
כול הכרות עם מכסה חדש , מלווה בחרדה
מהאפשרות להידבק בנגיף החלודה
ותאמינו לי שאני סיר בהחלט לא רע
מבית חרושת טוב ויופי של צורה!
אני עוד נחשבת לסיר מבוקש
שלמרות הניסיון נראה כמו חדש
מבית טוב, עם המון מה להציע
עדיין מחכה שהמכסה שלי יופיע .
ואת זה שהמציא "לכול סיר יש מכסה"
אני מזמינה עכשיו לכאן! שיבוא וינסה.
|
|
