|
|
|
אחת הסוגיות הקשות ביותר אך גם החשובות ביותר כאשר מדברים על משפחות משולבות בפרק ב' או ג' של החיים, היא סוגיית האהבה - כן או לא של ההורה החורג- לילד של בן זוגו. הרי מדוע מיתוס סינדרלה מרחף מעל לכל ראשו של כל הורה חורג? מפני שבסיפורי האגדה הורים אלו היו רעים ונקמניים כלפי הילד של בן זוגם.
והנה מצאתי את עצמי, אם חורגת (אבל נתחיל לעבור למושג החדש "אם שותפה") בעצמי, מתמודדת עם הסוגיה לאחרונה, כאשר נשאלתי על ידי בתו של בן זוגי: "האם אני מסוגלת לאהוב אותה כמו שאני אוהבת את הבן שלי?"
אמרתי לה שאני לא יודעת לענות לה בוודאות מוחלטת, אולם אני בטוחה שאני מאוד אוהבת אותה ואני בטוחה שאם היא לא הייתה חלק מחיי היא הייתה חסרה לי עד מאוד.
ואז היא תקפה אותי: "אז למה כשביקשתי ממך אז את הבקבוק מים כשהייתי צמאה באוטו, נתת אותו לבן שלך ולא לי?"
אז מצאתי את עצמי עונה לה את התשובה הבאה. "בבקבוק המים נותרו מעט מים. נתתי אותם לילדים הקטנים היות והם צעירים ממך ואינם יודעים להיות מאופקים כמוך ואילו את היית צריכה להתאפק רק עד שעצרנו לקנות לך בקבוק מים. אני לא חושבת שהייתי מתנהגת אחרת אילו בני שלי, היה בגילך ואני מציעה לך לבחון אותי בעוד הזדמנויות כאלו בעתיד"
היא הקשיבה. הסצנה שלנו חלפה, אולם אני נשארתי עם השאלה הזו כמה ימים טובים אח"כ. איזו אמא אני? שאלתי את עצמי. מה מאפיין אותי? מה מאפיין את ההורות שלי? את האדם שאני? פניתי אל הילדים, אלו שלי ואלו של בעלי, ושאלתי אותם. האם אני אמא טובה? "כן", הם ענו לי כולם. "האם אני אמא קשוחה?". "לפעמים", ענו לי כולם.
אם כך מה הופך את ההתנהגות שלי שונה מהילד שלי לילדה של בן זוגי?
את התשובה לכך אנחנו נחלק לשניים: לתכונות הטובות שלי ולתכונות הפחות טובות שלי.
האחיות של סינדרלה לא סבלו?
אין לי ספק שמהתכונות הטובות שלי כולם נהנים. אני אמא כייפית, מכילה, אוהבת, מחבקת, מקשיבה, דואגת ועוד כמה תכונות שאני מעדיפה שילדיי יעידו עליהן. את התכונות הללו אני מאמינה, כולם מרגישים, ילדיי הביולוגיים וגם בנותיו של בעלי.
מצד שני אין לי ספק שכולם סובלים מהתכונות הפחות טובות שלי. אני נוטה להיות קשוחה, אוהבת שקט, נוטה להתרגז מהר ועוד כמה תכונות לא מדהימות שיש באופיי.
בנקודה הזו נחזור לסיפור סינדרלה ואשאל אתכם: האם אחיותיה של סינדרלה לא סבלו גם הן מרשעותה של האם החורגת? למה אנחנו מעדיפים לראות בסינדרלה דמות הסובלת ואילו לראות באחיותיה המסכנות, דמויות פחות מסכנות?
במבט ביקורתי ומודע עלינו להודות שכשיש אמא או אבא (ביולוגי, מאמץ, חורג), שהם הורים שאינם מוכנים להודות במגבלות שלהם ואינם רוצים להשתנות- כולם סובלים! ולעומת זאת כשיש אמא או אב מיטיבים, מודעים והכי חשוב- מנסים לתקן את עצמם, לכולם יהיה טוב.
אמא שלי הכי טובה!
וכאן מגיע העניין החשוב. מה בכל זאת מבדיל את בניי מבנותיו של בן זוגי בקשר אליי? הנה התשובה: לבניי אין למי להשוות אותי. לבנות של בן הזוג שלי כן. הן משוות אותי לאמא שלהן. אהיה כנה איתכם. גם בניי סובלים ממני לא פעם. מאותן תכונות פחות נחמדות שלי, אבל הם לא יכולים להגיד לי "את לא אמא שלי", "אני לא רוצה רוצה אותך", "אמא שלי יותר טובה". את כל ההקדמה הזו, עשיתי רק על מנת להביא אותנו לבסוף אל שלב הסקת המסקנות ובואו נראה איך אפשר לקחת את התובנה הזו למקום טוב אשר יוכל לעזור להורים שותפים רבים בקונפליקט הקשה ביותר של חייהם במשפחה משולבת.
בשביל לעשות זאת כדאי להבין כמה דברים חשובים:
1. כולנו הגענו לכאן לעולם כדי לשנות את התכונות הפחות נעימות שלנו.
2. לכולנו יש צדדים פחות נעימים באופי.
3. גם הילדים הביולוגיים וגם הילדים של בן/בת הזוג שלנו סובלים מהתכונות הפחות נחמדות שלנו.
4. כל הילדים הם ראי להורים וכל הילדים בשלב כזה או אחר, יבקרו את ההורים שלהם על התכונות הפחות נעימות טובות ונחמדות.
5. וזה הסעיף שאותו הכי חשוב להפנים: בעוד שאת הילדים הביולוגיים שלכם אתם יכולים להשתיק בתשובה "זה מה יש- אני אמא שלך ואין לך משהו אחר" ( בהקצנה כמובן) לילדים החורגים שלכם אתם לא יכולים להגיד זאת. למה? כי הם כן מכירים אופציה אחרת.
6. וזה הסעיף הכי מתסכל, הכי כואב והכי הורס את הנשמה שלנו מבפנים. ברקע ישנה ההשוואה האין סופית להורה הביולוגי של הילד, תחושת הנחיתות (אני פחות טוב ממנו) או לחילופין תחושת העליונות (אני יותר טוב ממנו)- שזה אותו הדבר בעיניי.
אז איך לעשות את זה אחרת?
1. להבין שכולם צריכים להשתנות כדי שנהיה כולנו מאושרים במציאות החדשה.
2. לראות את הילדים של בן/בת הזוג שלנו, כמתנה עבורנו. כי הם יכולים להראות לנו דברים על עצמנו שילדינו הביולוגיים לא תמיד יעזו לומר לנו, או להראות לנו. את התכונות הקשות באופי שלנו יותר קל לראות מול הילדים החורגים- פשוט כי להם יש אומץ לומר לנו זאת בפרצוף.
3. לזכור, שגם האחיות של סינדרלה סבלו מאם מרשעת ולא רק סינדרלה ולכן אין קשר לאהבת ילד ביולוגי, אלא להבנה שאנחנו בני אדם עם מגבלות ואנחנו טועים גם עם הילדים הביולוגיים שלנו.
4. להתקרב לילדים שלנו במקום להתרחק מהם. במקום להיעלב מהם, בואו נלמד מהם. אז הבת של בעלי אמרה לי שאני אמא קשוחה? שאני דורשת ממנה יותר מידיי? שאני לא אוהבת אותה כמו את הבן שלי?
במקום לכעוס עליה ולהיעלב ממנה אני בוחרת ללמוד ממנה. אולי היא צודקת? יכול להיות שאני גם קשוחה עם ילדיי הביולוגים? זה לא שיותר קל לי לאהוב את הילד שלי, אלא שיותר קשה לאהוב ילד שאין לך שליטה עליו.
5. לעולם לא להתנכר אליהם. אם אתם כבר בקשר עם הורה גרוש ואתם מבלים חלק נכבד מחייכם עם ילדיו, זכרו שאתם בהחלט מסוגלים לאהוב אותם אם תסכימו להשיל את קליפות האגו שלכם ותשכילו לקבל את הביקורת שלהם.
מותר לכם לענות להם, מותר לכם להיעלב מהם, מותר לכם להגיד שזה לא פשוט וזה אפילו מאוד מורכב אבל בשום פנים אסור לכם להתעלם מקושי שנוצר, מקונפליקטים ולהיות פאסיביים. בסופו של יום הורה שותף (חורג) המתנכר לילדיו של בן זוגו יפגע בזוגיות שלו.
|
|
