היא קמה בקושי רב מן השולחן, היא כבר לא צעירה היא פינתה את מה שלא אכל ,
הרתיחה מים והגישה לו תה עם נענע בדיוק כפי שאהב.
היא ישבה וסיפרה לו על יעקב הירקן,
על חנה הזבנית על הבדיחה שרותי'לה סיפרה היא צחקה וצחוקה הדהד בדירה הקטנה.
"שמעת שאמנון נפטר ? " היא שאלה בהססנות" עכשיו יותר טוב לו. . הוא היה חולה מאוד.." היא ניחמה את עצמה.
לאחר שהתה נגמר ,היא הדיחה כלים והניחה לייבוש.
היא נעלה את הדלת , "כבר מאוחר" היא אמרה לו
"בוא למיטה אהוב שלי יקר"
היא צעדה בדממה ,כיבתה את האורות,
לקחה את תמונתו מן השולחן
והלכה לחדרה
הניחה אותו לידה , נשקה לזכוכית הקרה, נכנסה למיטה התכסתה ונתנה לדמעות לשטוף את הבדידות ממנה .כך היא עשתה כל יום שישי מאז שנהרג כי בלעדיו אין לה כלום בעולם.
